13 ביולי 2011

מנוחה מנטלית

כניראה שלפעמים צריך לנוח?
אבל גם צריך לכתוב עוד פוסט.
וגם פספסתי את הכתיבה על כנס מיט"ל, ורציתי גם להלל בשבחה של נעמי פורת שהציגה שם את הממצאים האמפיריים בעבודת הגמר שלה, והעמידה לפנינו הסטודנטים במחזור שאחריה בתקשוב ולמידה, רף מאוד גבוה.

ופשוט לא בא לי לכתוב ולא בא לי לחשוב ולא בא לי להשיג ולפצח ולדאוג....
וכמו שאני מכירה את עצמי זה בטח רק ליום אחד.
מנוחה מנטלית
אבל לפעמים זה לא בא.....
והאמת......שלי אין חופשת קיץ וגם נורא בא לי לברוח ולקום בבוקר אל וואקום....

אז לפעמים צריך קצת לעצור ולנוח....ושלא יראו אותך באחת בלילה עם האור הירוק של הג'י מייל והסקייפ והפייסבוק....וגם האור הזה אולי ילך לילה אחד לישון?
ושלא ישאלו מתי בכלל אני מספיקה לישון.....

ולא תהייה חשיבה דיגיטלית ורפלקציה וסדר גבוהה וכל החברים שלהם........
וגוגל לא יברח וגם לא שיטות מחקר ולא הקוריקולום ולא רב תרבותיות ובטח שלא האינטרנט כולו....
ואולי המנוחה הזו תניב פירות טריים יותר?

4 תגובות:

  1. שלום גלית
    שמי שושי,סטודנטיתלתואר שני בניהול, במרכז ללימודים אקדמיים.
    נכנסתי לבלוג שלך,באופן אקראי,ומצאתי את עצמי "מטיילת"בו,כבר קרוב לשעתיים.
    אני חייבת להודות,שעולם התיקשוב זר לי לחלוטין,וזו הפעם הראשונה שנתקלתי במושג בלוג.
    אהבתי את הכתבה "מנוחה מנטלית" ושוב הרגשתי,כמו פעמים רבות שאני רוצה לצעוק"תעצרו את העולם...אני רוצה לרדת..."נכון,רק לקצת ..אבל די,אי אפשר להכיל הכל..הדרישות הבלתי פוסקות,בתוקף היותך גם אמא ובת של,מורה ורכזת,יועצת ופסיכולוגית ועוד לא אמרנו כלום על סטודנטית ואשת איש...די...
    אני יודעת..ש"מנוחה מנטלית"פעם ביום,מניבה פירות טובים מאד..מומלץ בחום(אני עושה זאת ע"י שעת ריצה)

    השבמחק
  2. שושי שלום
    את יודעת למה כיף לי....כי את השלישית שבוחרת להגיב לפוסטים שלי ב24 שעות האחרונות וזה פשוט מעלה את רמת האדרנלין שלי ונותן לי תמורה על כל שנייה של תסכול או חוסר סבלנות לכתוב ולעשות בדיוק בשעה שלא בא לי.
    אז כך...גם לי הבלוג היה חדש, מעולם לא כתבתי אלא קודים או נוסחאות ופתאום צריך להיות סופר, אבל לא "סופר סתם" אלא סופר רפלקטיבי....אוףףףף....כמה קשה. אבל...כמו כל דבר מתנסים מפנימים ומכניסים לאורח החיים.
    אני אכן, רכזת תקשוב....תופתעי...כאן במרכז, בשלבי סיום של התואר, אמא ל3 אישתו של - או אולי הוא בעלי מאוד אסרטיבית, מאוד מעשית...יש אומרים גם יצירתית...ובקיצור פצצת אנרגיה מאוד לא צהובה. ואת יודעת מה? אני לוקחת אויר כול יום...מדי יום ביומו...במשך שנים רבות....ואני רצה (אני ספורטאית) כל יום 7 ק"מ וזו באמת המנוחה המנטלית שלי. כניראה שבאותו יום הייתי זקוקה ליותר.
    אבל הייתי רוצה לתת לך משהו שתקחי מהבלוג/פוסט הזה או ממני - עולם התקשוב יותר דינמי ממה שרק נראה. הוא מאלף, הוא ממנף, הוא מאפשר להגיע למקומות אחרים....קחי משם כל מה שנותנים לך ואל תוותרי על דבר.

    תנוחי, תרוצי ותהני מהבלוג החדש שיוולד.
    תעקבי אחרי הבלוג שלי וכמובן של אחרים, יאפשר לך "לייצר" רעיונות חדשים לבלוג החדש שלך.

    תודה על התגובה
    גלית ורדי

    השבמחק
  3. שמי סימה סירוטה סטודנטית לתואר שני במרכז ללימודים אקדמיםץ
    היום במהלך השיעור עם מתי אלפר הוזמנת כמרצה אורחת אלינו.כבר בראותי אותך הבנתי שיש לך קשר עם כושר.כאן התחלתי להתחבר אלייך ,גם אני מתעסקת בתחום אבל בקטנה. ההתחברות שלי היא דרך חדר כושר אליו אני מגיעה 3 פעמים בשבוע. מתחילה עם חימום,סבב מכשירים ומסיימה עם הליכה.פעם בשבוע אני משלבת גם פילאטיס.את בטח שואלת את עצמך מה זה קשור למנוחה מנטלית.כן כן מתקשר למנוחה של הנפש,רגיעה ואיזון של הגוף-את בטח מבינה.גם שלפענים אין חשק ומתעצלים,לא מוותרים ,כי אחרי הפעילות האנרגיות חוזרות והנינוחות משתלטת.אז אורח חיים שרווי בפעילות הוא חלק ממנוחה שלוקחים ,גם אם היא מעייפת פיזית.אני מקווה שעם כל העומס של השנה הקרובה:130%משרה ועם לימודי התואר ישאר לי הזמן לעשות פסק זמן במרתון הרוחני מקצועי,ולנוח בין אימון לאימון.
    היה מאד נחמד ומסקרן היום ולכן גם שמחתי לבקר בבלוג שלך לקרוא,ולהחבר לעיניין המנוחה.מאחלת הצלחה בלימודייך ובתפקידך במרכז.
    מקוה גם להתחבר יותר לעיניין הפייסבוק
    תודה סימה

    השבמחק
  4. הי סימה,
    תודה על התגובה.
    את נשמעת כמו "סימה-ספורט" וזו כבר התחלה טובה ובמיוחד לעומס שנופל עלינו....אבל מבחירה.
    כן, גם אני שם...עם הילדים והעבודה והלימודים. כנראה שזה אופי. ושוב זו בחירה.
    על כל פנים, גם אם מבחירה...לעיתים נגמר הכפתור של הטורבו...וגם אחרי שממלאים באנרגיות ספורט- זה לא מתמלא...ולשם כניראה הגעתי באותו היום.
    לשמחתי הרבה, למחרת בבוקר קמתי מלאת חדוות יצירה וכתבתי פוסט חדש.
    מודה על התגובה.

    גלית ורדי

    השבמחק

מודה על קריאת הבלוג וההתייחסות.
גלית