"הזנב" של סולומון

 השבוע נחשפתי למציאות שהפרה מעט את שלוותי, אך ברובה הייתה תרומה שלי לעצמי

הבנתי ששאבתי כבר ניצני פדגוגיה

נאמר לי על ידי אנשי טכנולוגיה:

מורה שמחליט כי אמצעי הלמידה בו הוא משתמש הוא הכלי היעיל ביותר - החלטה זו היא הטובה ביותר, ואין לשמוע את  קולם של התלמידים האם כלי זה הוא היעיל ביותר להעברת והבניית הידע עבורם

כלומר- המורה , משתמש בכלים החביבים עליו ואם הם לא מתאימים לתלמידים - זה אולי לא חשוב

אני את שלי באותו מעמד אמרתי אבל בכדי שלא לשמוע את הטון הנסער בו השבתי, העדפתי לסכם זאת במילים אחרות

נלקח מתוך אתר www.lhnet.co.il 

"לסביבה הלימודית המעוצבת על-פי תפיסה פדגוגית כזו יש כאן תפקיד קריטי: חשיבה, פתרון בעיות, הפיכת מידע לידע פעיל, וכו' אינם מתחוללים בחלל ריק אלא הם מותנים בכלל התרבות הכיתתית שבה מתנהלת הלמידה והיא שקובעת תהליכים אלה לשבט או לחסד. הטכנולוגיה עשויה לספק את המידע וליצור סיטואציה המאפשרת פעילויות התומכות בבניית הידע ובטיפוח מיומנויות. זה איננו תפקיד קל ערך. המיחשוב עשוי לאפשר את המעבר לפדגוגיה החדשה ובלעדיו אפשרי מאד שהוצאתן לפועל של סביבות לימוד קונסטרוקטיביסטיות לא היה מתאפשר. אולם הטכנולוגיה היא רק המיילדת של כל זה, לא האם(סלומון, בדפוס, 2000 )."

סלומון, ג. (2000), "פדגוגיה וטכנולוגיה: מי מכשכש במי?", הרצאה שניתנה במשרד החינוך, אוניברסיטת חיפה, חיפה, ישראל. 

מה לקחת מהמעמד הזה?
תחשבו........ותעשו מה שנראה לכם נכון