בפוסט זה רוצה להתייחס לדברים שכתבה סטפנסון, אנתרופולוגית בהקשר לרשתות ולהשליך זאת על התהליך שהתרחש בקבוצת הפייסבוק הבלתי פורמלית שנפתחה באופן לא פורמלי ומתוך סקרנות אישית וללא תכנון וכוונה והובילה אותי ואת כל חברי לספסל הלימודים למחוזות מופלאים. סטפנסון מתייחסת להיכרות של אנשים מ"פעם" כאמון שאנו רוחשים להם בפעם הבאה שנפגוש אותם.
הדוגמה הפשוטה היא אנשים שהיו שותפים לשיח שנקטע ונפגשו בשלב מאוחר יותר בשנית, מיד יכלו להיכנס חזרה לדיון בזרימה עצמתית כאילו מעולם לא נפסק השיח.
http://www.strategy-business.com/article/20964?gko=8942e
"פעולת החיבור מחדש והשיחה עם עמית מהימן בדרך כלל יוצרת התעוררות מחודשת של זיכרון משותף ופותחת את השערים ללמידה והמצאה חדשים"
"לאנשים יש 'קצות אצבעות' בקצוות של המוח שלהם.
המוח מלא בכמויות גדולות של מידע רדום שאיננו יכולים ללכוד באמצעות תכנות מחשב או קריאה. האמון הוא זה שגורם לזרימת המידע"
ההכרות והאמון שרכשנו בכיתה, בשיעורים הפרונטליים הביאו אותנו ללמידה והמצאה חדשים במפגש המחודש בקבוצת הפייסבוק ומכאן גם לגירוי של "קצות האצבעות " הרדומות של המוח שהביאו יחדיו לזרימת מידע בלתי פוסקת, למידה עצמתית ויצירה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מודה על קריאת הבלוג וההתייחסות.
גלית